<h1>אהל מועד שער ר"ה ויוה"כ דרך ג'</h1>
<h2>דף מ:</h2>
מנהג הוא שלאחר שאוכלין ושותין חוזרין לבה"כ להתפלל ערבית וכיון שעומד שליח לפרוס על שמע מוציא ס"ת ומברך שהחיינו וחוזר הספר למקומו ואח"כ אומר ברכו וכל כך למה שמא יהא שם מי שלא בירך וסידור תפילת ערבית של יום הכפורים כתבתי בח"ג. וכיון שאמר זמן בליל יום הכפורים קבלו עליהם ואסור לו לשתות אבל אם הפסיק אכילתו אעפ"י שאין בדעתו לאכול מותר דכל היכי דלא אמר זמן לא קבליה עליה ואין מברכין זמן בכוס וליתנו לתינוק מפני שיש לחוש שמא לכשיגדל יברך על הכוס. ואמרו הגאונים דהיכא דמתרמיא מילה ביוה"כ ג"כ אין מברכין על הכוס אלא מביאין הדס ומברכין עליו. ובתוס' אמרו דכיון דמילתא דלא שכיח היא לא חיישינן ומברכין אכסא ומטעימין לינוקא ואין הרשב"א מודה בזה דבכשותא בכרמא נמי חששו להכי.
